הזיכרון שלי מתחיל שלושה שבועות לאחר חתונתי עם חוה אשתי. העברנו את ציוד הדירה ששכרנו בחיפה לצורך המשך לימודים בטכניון ובחופשה של יום הכיפורים מבית הורי נקראתי למילואים ביחידתי גנמ"מ 208 בבסיס האם בסירקין. אז הייתי קמב"ץ של הגדוד אולם בעקבות העדרותו של מפקד סוללה ב' בגדוד מינה אותי המגד לפקד על הסוללה. כינוס החיילים בקריאה מהירה הביא אותנו להכנת הכלים להעמסה על מובילים. אבל עקב המצב הקשה ברמת הגולן שפלגה שלימה של נ"מ מגדוד אחר פונתה מהאתר ללא כלים נדרשנו לשלוח את הכלים שלנו לרמת הגולן ולהמתין למשלוח של כלים חדשים לבסיס.

הבלבול היה גדול כל כך שבשלב מסויים דרשו לשלוח את החילים באוטובוסים לביר גפגפה בסיני ואילו מפקדי הצוותים יחד איתי ממתינים בבסיס להגעת המובילים עם כלים חדשים. בשלב מסויים נתבקשתי לשלוח את את החיילים לתגבור בשארם א-שיח, כמובן שהפקודה בוטלה כשהסברתי שאין לי חיילים רק מפקדי הצוותים בלבד. סוף סוף לאחר יומיים הגיעו כלים חדשים וצוותו למפקדים ונסענו על גבי מובילים להתחבר עם החיילים ברפידים. בטרם הספקנו ללפרוק את הכלים מהמובילים הייתה התקפה של מטוסים על הבסיס כל מה שיכולנו לעשות היה לירות בנשק אישי . תקיפה זו הכניסה את חייל הסוללה למתח תלחתמי אדיר.

בהמשך חברנו אל המגד שהיה כבר באיזור טסה שהפך לשדה לשיפוץ ותיקון טנקים שחולצו מאשור המעוזים. תחת פיקודו של מפקד האוגדה אריאל שרון. באיזור זה היו מספר תקיפות של מטוסים ובתקיפה זו הפלנו שני מטוסים ותפשנו טייס מצרי בחיים אותו העברנו ליחידת השבויים שהיתה פרוסה באיזור.

לקראת 16 לחודש החלה התאגנות סביב הכנות לצליחה באמצעות גשר הגלילים כל מערכת הדגוג ארבע סוללות הגנו על הכוחות סביב לגשר כאשר אחת הסוללות מדלגת לאחור להגנה על הכוחות האספקה. בתוך כדי הפגזות נקרע גשר הגלילים והכוחות החלו להתארגן לצליחה באמצעות כלים אחרים תמסחים וכו'. המגד החליט לקדם סוללה לכיוון חצר הצליחה ואילו הסוללה שלי התארגנה יחד עם כוחות נוספים לתנועה דרומה ומערבה על מנת להגיע בתפר שבין הארמיות המצריות אל איזור הצליחה. כאן הצלחתי לבצע את מה שייחלתי לו מראשית הלחימה לצלוח את התעלה עברנו על התמסח והתמקמנו בעמדות הגנה מהצד המערבי של התעלה.

בתמונה המצורפת הסוללה שלי בצליחה כשאני עומד הזמל"מ הפיקוד לודא שכולם עוברים לצד השני של התעלה. לאחר ההתמקמות בעמדות היה שקט מתוח שלאחריו סיוט ארוך של הפגזות על החצר כשאנחנו סופגים נפילות מסתתרים בכוכים שהיו בצד השני של התעלה עד ליום הפסקת האש. חיילי שרובם לא היו מורגלים ללחימת בקרקע אבל טובים מאד במקצועם ירי נ"מ עמדו בגבורה בגיהנום זה כולל הפלות של מטוסים ירי במקביל לספיגת הפגזות. אחד מחיילי דוד ברירו קבל את אות המופת על פעולה נועזת בכלי הלחימה בתוך כדי אש.