אני קיבלתי שחרור מוקדם באוגוסט 1973 משרות קבע. עד אז היייתי מ"פ פלוגה ב' בגד' 52, חט' 14. ישבנו אז בתעוז בקו התעלה, בגזרה הדרומית מול מעבר המיתלה. הייתי מעוניין לחזור ללימודי מוסמכים בארה"ב (כבר היה לי תואר ראשון בהנדסה אוירונאוטית מהטכניון -- הייתי עתודאי לפני הגיוס, ובחרתי בשרות קרבי).

בספטמבר יצאתי עם אישתי (לשעבר) לסינסינטי אוהיו ללימודי דוקטורט. הייתי נלהב. ניל ארמסטרונג (האדם הראשון שדרך על הירח) היה פרופסור באוניברסיטה וציפיתי לפגוש אותו. בוקר יום כיפור בסינסינטי, שומעים בחדשות ברדיו על לחימה בארץ. חשבתי לעצמי שזו עוד תקרית שתסתיים תוך שעות. חשבתי על קרבות האויר מעל לכינרת רק פחות מחודש לפני כן. אישתי לעומת זאת, מתקשרת מייד לחדר הניתוח בתל השומר ואמרים לה "אנחנו צריכים אותך חזרה כאן מיד." היא מתחילה לארוז. אני עדיין לא משוכנע, חושב שהתקרית תיגמר לפני שנעזוב את הבית, אבל אני מצטרף אליה.

טסים ומגיעים לנמל התעופה קנדי בניו יורק, ולפני דלפק אל על יש מהומה גדולה. מאות ישראלים מתגודדים ומנסים לקבל מושב בטיסה שעומדת לצאת יותר מאוחר בערב (עם פחות מ 200 מקומות). אהוד ברק מגיע גם הוא, מלימודים בסטנפורד (אנחנו הכרנו מהסבה לשיריון שעברנו יחד לפני כן). ביחד אנחנו מנסים לנפות את הקהל, ולהחליט מי יקבל מושב. קודם כל טייסים, אחר כך קציני שריון, וכאלה שהישתחררו לא מזמן. ואז כבר ברור שזו לא תקרית בארץ אלא ממש מלחמה. אישתי שהייתה אחות חדר ניתוחים מוסמכת גם מקבלת מושב (כנראה האשה היחידה בטיסה).

מגיעם ללוד, הכל חשוך, פנסי מכוניות צבועים בכחול כדי להירד את התאורה. מפחיד ומדכא. נהג מונית מתנדב לתת לי טרמפ לג'וליס (בסל"ש) ובהתאם לתיאום במטוס עם אהוד, אני מתחיל לאסוף טנקים מטיפולים בסדנה, ולארגן צוותים. יש מחסור חמור בזיווד לטנקים, מקלעים, ומשקפות. הצוותים, חלקם ממש מגיעים משדה התעופה מכל העולם. אחרים שלא היו משובצים ביחידות מילואים, גם כן מתקבצים בג'וליס. אנשי הצוות לא מכירים ואף פעם לא היתאמנו בייחד. אהוד מגיע לג'וליס בבוקר, אנחנו הופכים לגדוד מוקטן. אהוד המג"ד, אני הסמג"ד, וכמובן הגיעו קצינים ששובצו כמ"מים, ומ"פים, ואפילו הגיע מחו"ל קצין חימוש. גם איתרנו רופא, שליש, ואחרים. ממש גדוד מאולתר שהוקם תוך יום. קוראים לנו "גדוד אהוד" יותר מאוחר אנחנו גד' 100 (לימים 532). יורדים לסיני, חלק על מובילים, וחלק על זחלים.

הגדוד נלחם בחווה הסינית, חצה את התעלה, השמיד בסיסי טילים ממערב לתעלה, נלחם בגבהות שלופה, וממהר דרומה לפאתי סואץ להשלים את הכיתור של הארמיה השלישית המצרית. מה נישאר לי בזיכרון? הרצון העז לקבל מושב על המטוס למלחמה, ומי הם אלה שלא חזרו לחו"ל אחר הלחימה. הנופלים. המשפחות השכולות .