"לצד הקטע הסיוטי יש לי גם זיכרון מקסים וייחודי. בשלב די מוקדם של המלחמה ליאונרד כהן הגיע לבסיס שלנו"


הזיכרון שלי מתחיל יומיים לפני פרוץ מלחמת יום כיפור, כשאני מגיעה בטיסה לשרם א-שייח כחיילת חדשה בבסיס חיל הים (לאחר שנת שרות ראשונה בשל"ת- שירות ללא תשלום, בקיבוץ יחיעם).

הגעתי בלי כלום כי אמרו לי בבקו"ם: "תרדי, ואז ישחררו אותך הביתה ותביאי מה שצריך". המקום היה מדהים ביופיו, הבסיסים היו על הגבעה ובעוד מישהו ביום שישי, יום לפני פרוץ המלחמה, מראה לי את הים והאזור נקראנו בדחיפות לתדרוך מצב חירום בבסיס.

עשו לנו תדרוך ועדיין לא הבנו את חומרת המצב. למחרת בצהריים אני יושבת בחדרו של המפקד הישיר שלי חנוך בן אליהו, מפקד האחזקה של הבסיס, ואני מתבשרת שתפקידי הוא פקידת התפעול של הספינות.

אני אומרת לחנוך שלא הבאתי כלום ואני מבקשת לצאת הביתה, חנוך עונה שהוא מאשר לי לצאת ומחר בבוקר אני על מטוס. באותו רגע, 14:00 בצהריים, מתחילה האזעקה, וכולנו רצים כמו משוגעים במדרגות הצרות שיורדות מהגבעה לחדר האוכל ליד המים, שם נמצא המקלט.

כולנו רצים בפאניקה מטורפת אחד על השני ויורים עלינו ממטוסים שטסים מעל ראשינו. למזלנו הם לא היו מיומנים במיוחד והכדורים פגעו בסלעים מסביב ולא בנו. עד היום אני זוכרת את הפחד.

באותו ערב הפציצו את צפרא, הר גבוה שהצשא מולינו, בה היה בסיס קטנטן של חיל הים והמודיעין, והחיילים משרם היו מתחלפים במשמרות. ואנחנו עומדים בשוק ורואים את מהלך ההפצצה, שהיו בה נפגעים.

התחזיות היו מפחידות ואת הסיפור הזה פחות מכירים.

כל לילה כל החיילים בבסיס היו עולים על הספינות וחוצאים לים ורק אנחנו הבנות נשארנו במקלט כששומר עלינו רק הטבח, שהבנו שהוא אפילו לא יודע לירות.
היו שמועות שסודנים ענקיים ומפחידים בדרך לשרם ויאנסו אותנו.

חבורת הבנות המפוחדות שהיינו, שהאמנו לגמרי לאיומים, מארגנת בעזרת הטבח כדורי ציאניד שיאפשרו לנו להתאבד... למעשה היינו במעין מצור כי הייתה בעיה בטיחותית להוציא טיסות.

הפעם הראשונה שיצאתי הביתה הייתה 5 שבועות אחרי פרוץ המלחמה.

אגב הסתבר שבארץ הלכו שמועות שכל הבנות בשרם נהרגו כך שגם המשפחות שלנו היו בחרדות.

לצד הקטע הסיוטי יש לי גם זיכרון מקסים וייחודי. בשלב די מוקדם של המלחמה ליאונרד כהן הגיע לבסיס שלנו ונתן הופעה לכל חיילי האזור. הוא היה בתחילת הקריירה של, עם זאת הוא היה כבר מפורסם.

החימום שלו היה מתי כספי ואני זוכרת שנשארנו לשיר איתו עד הבוקר. רק שלמחרת לא איפשרו לליאונרד לצאת בטיסה והמפקדת ביקשה ממני, מאחר והייתה לי אנגלית טובה, לארח אותו יום שלם עד שניתן יהיה לשלוח אותו בדרכו חזרה.

כמובן שהסכמתי והחוויה הייתה מופלאה, יום של שיחות נפש מעמיקות עם האיש המוכשר והמעניין הזה, מטיילת איתו בפיורדים.

ללא מצלמה אין לי תעוד לחוויה.