שירתי בגדוד 141, פלוגה כ' לפני המלחמה הייתי מוצב 47 יום במוצב דבורה, בגזרה הצפונית בתעלת סואץ, לאורך כל הזמן הזה דיברנו וצחקנו עם המצרים שהיו בצד השני.

כל בוקר היינו פותחים ציר בין מוצב למוצב ומשקיפים על התנועה בצד המצרי , לקראת ראש השנה 1973 דיווחנו על פעילות חריגה של טנקים שעוברים ממקום למקום, הזזת תותחים, משאיות מלאות בתחמושת והמון חיילים בשטח, לנו נאמר מהחמ״ל שהם מודעים לכך.

באותו זמן סיימנו את הפעילות והחליפו אותנו החטיבה הירושלמית, ביום כיפור 1973, כשבוע אחרי שהשתחררנו, בשעה 14:00, הוציאו אותי מבית הכנסת ישר לצאלים, התארגנו על הציוד , עלינו על זחלמים ונסענו למוצבים בחלק הצפוני של סיני, שחלקם כבר נכבשו ע״י המצרים, התפקיד שלנו היה ליצור מערך בלימה שהמצרים לא יוכלו להתקדם עוד, באחד הימים קיבלנו מטר של כ 160 פגזים, פגז אחד נפל לידי והעיף אותי,

נפצעתי ופינו אותי לבי״ח בבלוזה , אחרי יום וחצי שהייתי בבי״ח החלטתי שאני חוזר ליחידה לעזור לחברים שלי ולהמשיך להילחם, עזבתי את בית החולים וחזרתי ליחידה, התחלנו להתקדם לכיוון התעלה, הלכנו אחרי אריק שרון, כשחצינו את התעלה התמקמנו כל פעם בגבעה אחרת לתפוס את הבסיסים המצרים, שהצנחנים כבשו ואנחנו תפקידנו היה לשמור שלא ישתלטו מחדש.