במלחמת יום כיפור שירתי בבסיס "בבל" באום חשיבה שבסיני ביחידה 848 שלימים 8200 בתפקיד אלחוטנית .

זוכרת היטב את רעש המטוסים בצהרי יום שבת יום כיפור, מטוסים מסוג "מיג" מצריים מפצצים את הבסיס לכל עבר , היה רעש חזק , הכל מתפוצץ לנגד עיננו , רצנו בכל הכוח לעבר הבונקר של הבסיס למצוא מחסה. ההפצצה הייתה כבדה מאוד , מטוסים מפציצים ללא הרף, המטרה שלהם הייתה ברורה לפגוע ולהשמיד כמה שיותר את האנטנות של הבסיס ולגרום לשיבוש הקשר,

מאחר וידעו שמדובר בבסיס של מודיעין. בהפצצה נהרסו המטבח, חדר האוכל, מחסן התחמושת מגורים ועוד...אנחנו נשארו ללא אספקה של מזון.

אחד החיילים אבינועם ז"ל הלך לישון לאחר משמרת , כנראה שלא שמע את האזעקה נשאר בחדר ונהרג.

לאורך כל הזמן קיבלנו דיווחים על ההתקדמות של חיילי הקומנדו המצרי שנעים במהירות לכיוון הבסיס.

כמובן שלא היה קשר עם המשפחות בארץ, רצו שמועות שהחיילים המצרים חטפו חיילות בסיני, הפניקה הייתה גדולה, אני זוכרת שבשיחת טלפון עם הבית (כמובן בטלפון ציבורי שהתור היה ארוך..כל אחד רצה לעדכן ולהרגיע את המשפחה שאצלו הכל בסדר) ואז הבנתי את הלחץ והחרדה שהייתה בעורף.

מאחר והיינו מספר לא מבוטל של חיילות בבסיס, הוחלט על פינוי כל החיילות מהבסיס. פינו אותנו במסוק למרכז הארץ והמשך השירות שלי היה בבסיס מודיעין 8200 במרכז הארץ.

50 שנה עברו מאז המראות והתחושות צפות מחדש. ולי נותר רק להודות שיצאנו בשלום מהתופת.