ביום חמישי 4.10.73 הוכרזה כוננות בבסיס בו שירתתי- סדנה גייסית 650 שנקראה ג'וליס. אני שירתתי כמכונאי טנקים ובדיוק סיימתי קורס על טנק בריטי מסורבל( שוט קל מדגם צינטורין) שהוסב למנוע דיזל.

בארוחה המפסקת בבסיס חדר האוכל היה מלא עד אפס מקום. בבוקר שבת כחצי שעה לאחר תחילת התפילה הגיע בחור מהפלוגה והורה לכולם להתייצב במחלקות ולהתחיל להחזיר את כל הטנקים לכשירות מידית.

כולם נדהמו מעצם ההוראה באמצע יום הכיפורים, אך כולם יצאו מייד מבית התפילה והחלו בעבודה.
בשעה 14:00 בערך הודיעו כי התחילה מלחמה משולבת בדרום ובצפון והחלו לצוות חיילים לכיתות.

כל כיתה התבקשה לעלות לקבל רכב זחלמ ורכב משא עם כל רשימת הציוד. בבוקרו של יום א' יצאנו לכוון סיני על גלגלים.

בדרך לשם כבר טיפלנו בכמה טנקים שהיו תקועים בצד הדרך עם מנועים תקולים ושרשראות קרועות.עם ערב הגענו לסיני- שם הצטברו כמויות רבות של טנקים תקולים מהלחימה במצרים.

המצב המורלי היה קשה מאוד.עבדנו על הטנקים יום ולילה בלי מנוחה. צוות הלוחמים בטנקים עזרו לנו- הם היו חדורי מוטיבציה לחזור לשטח הלחימה ולעזור לשאר הטנקים במלחמה במצרים.המצב הפיזי והמורלי של כולם היה קשה מאוד.

חיל האויר לא יכל לעזור בלחימה. כל מטוס שהתקרב לשדה הקרב הופל ע"י המצרים בטילים אותם ראינו במו עיננו.

עשרות מטוסים נפלו.ואז בתאריך 11.10.73 בזמן שעבדנו על הטנקים בסיני בהיותנו בקרבת תעלת סואץ בציר מאדים, לקראת הצהרים, סיימתי עבודה רצופה על טנק של 3 ימים ו3 לילות ללא שינה.

הטנקים חטפו טילים שהשביתו את המנועים, את המזק"ום.חלקים רבים בטנקים הותכו ע"י הטילים והיה קשה מאוד להחזירם לפעולה. הייתי מותש ועייף מאוד.

בדרכי לחטוף תנומה קלה ברכב הזחלמ- פגשתי לפתע את גד סגרון והוא פתח איתי בשיחה על מצב הדברים. השיחה התפתחה וזה עיכב אותי מלהגיע לזחלמ. תוך כדי שאנחנו משוחחים הגיעו לפתע מטוסים מכוון התעלה.

מפקד הפלוגה שהיה בקרבתנו הודיע כי אלו מטוסי אוייב והורה להתפזר במיידית. התפזרנו לכוונים שונים תוך כדי שהמיגים יורים עלינו. בסבב היריות הראשון השמידו המיגים את 2 הנגמשים שאיבטחו אותנו.

המיגים חזרו לסבב שני- הם ירו על כל מה שהיה- ירי על כל החיילים בשטח, על השיירה עם משאיות התחמושת, משאיות הציוד והדלק, רכבי חירום ואמבולנסים- כולם הושמדו! באותו יום נהרגו 27 חיילים וכ100 נפצעו.

לאחר יומיים התארגנו שוב וצוותנו מחדש לחוליות עבודה. יצאנו לכוון התעלה.

בזמן שחיכינו לתורנו לעלות על הגשר שוב החל ירי לכיווננו. פגז פגע בזחלמ שלפנינו- כל החיילים בזחלמ נהרגו למעט חייל אחד שנקטעו לו 2 הרגליים ויד אחת. לעת ערב חצינו את התעלה.

הירי עלינו לא נפסק, חפרנו שוחות ושכבנו כסרדינים שם קופאים מקור בלילה.בבוקר הגענו לסואץ לק"מ ה101.