חילוץ הטנק יום א' 7/10/73 2200

עליתי לעמדה צפונית לנפח לאחר שמפקד האוגדה רפול הורה לי להוריד את הפצועים שחילצתי. ביניהם אחד הפצועים הקשים בחטיבה, חיים תירוש ויצחק דרקסלר ז"ל שנפטר לאחר יותר מ-40 שנה מעירוי דם לא תקין שקיבל בבית החולים.

בזמן העלייה לעמדה הרגשתי שפעולת המנוע אינה סדירה עד שדומם, ואני בעמדת אש, ירדתי רגלית לציר הנפט לחפש חילוץ וחשבתי על ליל הגיוס, מפקדים ואנשי צוות מגיעים במהלך הלילה לימ"ח במחנה יפתח, שהיה בסיס בהקמה, תעלות פתוחות ואנחנו צריכים בחשיכה לחפש את הנשקייה, הקשר, מחסני הזיווד, והבונקר, ממש לא עלתה במוחי המחשבה שהטנק שאני עומד לצאת אתו למלחמה אינו מלא ב1050- ליטר בנזין, וכך יצאתי ללא "תאום כוונות," ללא משקפת ,נשק אישי ומפות, ונתקעתי בעמדה ללא דלק.

בציר הנפט הבחנתי בטנק מתקרב וסימנתי לו לעצור כשהמט"ק הסיר את כובעו זיהיתי את בן מחזורי יונגר יואב, ביקשתי ממנו שיגיע לעמדה ששם נתקעתי ושיגרורלי את הטנק למדרון אחורי, הורדנו כבלי גרירה ומשכנו את הטנק לצד המערבי של ציר הנפט למקום מסתור בין הסלעים.

לקחנו, אנשי הצוות התותחן יאיר שטרן הטען קשר ציון צדוק והנהג לואיס אריה שביט את הציוד האישי והלכנו רגלית לעליקה, הצוות היה מאד עייף והתמקם בבטונדה של תחנת אגד סמוך לכביש ונירדם, חיפשתי מכלית דלק, אחרי כ5- שעות הגיעה לשער עליקה מכלית סיקס עם כ5000- ליטר בנזין, הנהג האמיץ (שעד היום אני מחפש אותו) לא ידע בדיוקלאן שלחו אותו, שכנעתי אותו שהוא כנראה נשלח עבורי, הערתי את הצוות עלינו על המכלית 2 ליד הנהג ו 2 על הכנפיים נוסעים בחשיכה ללא אורות לכיוון
הטנק הנטוש לאחר ששמעתי בקשר על קומנדו סורי שנוחת ממסוקים באזור, הגענו לטנק ,בצעתי פעולה רגלית טען ותותחן עם מקלע 0.3 וחצובה לאבטחת התדלוק, רציתי לבצע את התדלוק בשקט אבל משאבת הדלק על המכליתמופעלת ע"י מנוע חיצוני ועושה רעש כמו מכונת דשא, גמרנו לתדלק הנעתי מטען עזר, ולאחר מספר דקות הטנק הניע וחזרנו לעליקהלחניון פלוגה ל' כשהמכלית נוסעת אחרינו.

אני מספר על החילוץ לזכרו של הטען הרב ציון צדוק ז"ל מקרית ארבע, הוא נפטר בצורה טרגית כשניסה להציל את בנו מטביעה דרומית לאשדוד והוא עצמו טבע למוות, בספר "כותלנו" ז' לזכרם של חיילי ישיבת "הכותל" (ששם למד) כתב יומן מלחמה, וכך הוא מתאר את החילוץ:

חורשת אקליפטוסיםבמבואות מחנה סופה, בקרבת מקום עומדת כמצבת זיכרון מן הימים הטובים, תחנת אגד, מי יודע מתי זו תיפול בידי הסורים. נרדמתי על הספסל בתחנה וחלומות ביעותים תקפוני... עשן וקולות אנחה ובכי הדי התפוצצויות אש דם שכול ויתמות יגון ואנחה, הכל שימש בערבוביה נוראה התעוררתילמגע ידו של מנקין שהאיץ בי להצטרףלמשימת חילוץ הטנק, עודני תוהה ומשתומםכיצד יעשה הדבר – וכבר מוצא אני את עצמי עומד לצידו של הנהג, מבחוץ כשהנשק דרוך והאצבע מוכנהעל ההדק, המתדלקת מתקרבת לשטח האויב, באיטיות, כל דקה-כנצח.

מרחוק נראית צלליתו של הטנק שנזנח על ידינו, נטפי הרגשת נוחם מזדחלים, הנה עוד נעלה על הטנק ונמשיך את מלאכת הקודש שנקטעה...

לואיס מתדלק ואנוכימעבר לכביש בחיפוי, עד מהרה היינו בדרכנו למקום ההתארגנות, הנה הולך ומוקם כוח חדש להתקפה אני מחפש שמן למקלעים ולשווא.