לא כך דמיינתי את טקס הענקת דרגות הקצונה שלי. מסלול ההכשרה של צוערי חיל הקשר והאלקטרוניקה שעימם נמניתי, אמור היה להסתיים אחרי השלמה חיילית מקצועית בנובמבר 1973, אלא שעם פרוץ המלחמה נשלחנו לכיוון תעלת סואץ או לעבר הגבול הסורי. רק כשבועיים לאחר מכן, בטרם שוך הקרבות אך כשהאיום על קיום המדינה כבר הוסר, קיבלנו הוראה לחזור לבה"ד בצריפין כדי להשלים את הקורס בעוד חמישה ימים מאולתרים של קשירת קצוות, הסקת מסקנות ואולי גם חשבון נפש. את טקס הסיום ביום האחרון למלחמה לא הנציח אף צלם רשמי של צה"ל, ואנחנו מעולם לא קיבלו "תמונת מחזור". כל מה שנותר לי הן תמונות מטושטשות שנעשו במצלמת הכיס שלי- שני צילומים חובבניים שהנציחו אותנו כמו שכנראה נראינו באותו מעמד אפרורי: סג"מים צעירים ורציניים שהתבגרו בטרם עת. בשחור־לבן. בדגש על השחור.