יום שבת, ליד תל פארס, שני סוללות תותחים מול 40 סוללות סוריות. פתאום כל רמת הגולן עולה באש סביבנו. הקיבוץ שבו התקלחנו רק הבוקר כבר לא בידינו. לא להאמין. פצוע ראשון מפונה באמבולנס לחיפה. אני כבר מקנא בו. בינתיים עשרות כבשים רועות בנחת ברכס ממול. כשהתקרבו במורד אני קולט שאלה טנקים סוריים. אני פותח את דורגל הרובה של חבר - הנשק האישי הכבד ביותר שהיה ברשותנו - מניח אותו על האדמה ואומר לו: עכשיו תילחם בזה. בשעות הבאות יורים ללא הפוגה, מאות רבות של פגזים, לתוך הלילה. מעלינו רביעייה אחר רביעייה של מטוסי חי"א נכנסות לסוריה - ומופלות ע"י עשרות טילי סאם 2. לפתע מגיעים פליטים מסוללה ב' שמוצבת כמה מאות מטרים לפנינו - הסוללה הושמדה, עשרות הרוגים ופצועים. בשעות הבאות כמה ימותו מאובדן דם או יפלו בשבי הסורי. אנחנו ישובים בכלים בדממה מוחלטת כשהשריון הסורי עובר בינינו. הסגן בקשר, בהיסטריה, "תכבה את האור - אתה תרצח את כולנו!". היה לנו שכפ"ץ אחד בתותח, שהתחלקנו בו בתורות. חושבים בקדחתנות, "אם הפגז יגיע מכאן, הוא הוא יהרוג את X ואשאר בחיים; אם הוא יגיע מכאן...". בינתיים חיבקתי את הכלבה הסורית שאימצתי (בתמונה) והבטחתי לה - ממש נדרתי נדר - שאם נצא מכאן בחיים, בכל החסכונות שלי, אלף לירות, אני קונה לה בשר. לא, מלונה מזהב... אחרי כמה שעות מתקבלת ההחלטה לסגת, "להתקדם אחורה". בחסות החשיכה אנחנו חומקים בוואדיות מציר הנפט, דרך ירידת גמלא לכינרת. מסביב המון שיריון סורי. נופלים למארב טנקים. מקבלים הוראה לנסות לירות בטנקים בכינון ישיר (לכוון את הקנה עד שאיכשהו רואים את הטנק דרך החור). אין פגזים, נשארו רק פגזי תאורה. יורים פגזי תאורה לפני הטנקים הסוריים בניסיון להצית את קוצי הקיץ וליצור מסך עשן בינינו. פתאום אני רואה שנותרתי לבד בתותח. אני עולה בקשר ושואל איפה המפקד. "המפקד שלך בשוחה מעבר לכביש..." כולם ברחו. למזלי הטנק הסורי שמולי נסוג מאחורי הגבעה - אולי חשש מהקנה שכוון אליו כי התומ"ת עצמו נראה כמו טנק קטן עם תותח גדול. האם מחכים לנו טנקים סוריים נוספים במורד מעלה גמלא. יש רק דרך אחת לבדוק. הסמג"ד, אורי מנוס, עולה על האלפא (מעין זלדה מוגבהת), ודוהר במורד גמלא כשכל גופו העליון חשוף בגופיה לבנה. אף טנק סורי לא ירה עליו - ירה עליו טנק ישראלי משפך הירדן, שחשב שאנחנו סורים שגולשים לכינרת. הוא פיספס וכולנו ניצלנו. אורי קיבל צל"ש על אומץ ליבו. אנחנו נטמעים בשדות שמצפון-מזרח לכינרת בין עשרות טנקי שרמן מיושנים של כוחות המילואים שגוייסו בינתיים. אחרי שעה קלה של הצטיידות עלינו לכבוש שוב את רמת הגולן.