הזיכרון שלי מתחיל כשאני מגיע לחופשה קצרה הביתה אחרי שהצוות שלי מפונה קפוא ממוצב הפיתולים שבחרמון, ובבית אימא מספרת לי שדני וינגרוד נהרג. דני, שהיה צעיר ממני בשנתיים, מפקד מחלקה בפלוגת חרמ״ש, נהרג בהיתקלות עם כוח מצרי בציר אל עריש בלוזה, בימים הראשונים של המלחמה. לא הייתי עם דני בעת שנפל. אני רק זוכר אותו כבן דוד וחבר נפלא שתמיד רצינו להיות יחד עימו. עם מותו התפרקה המשפחה. הוריו לא יכלו לשאת את האובדן ואחיו מצא מפלט במקומות אסורים ואבודים ורק שנים רבות אחר כך מצא מזור לכאבו. שנים רבות עברו ועדיין האובדן קשה וכואב.